התרבות העכשווית – מיקוד בעצמי

כשאני גולשת ברשתות החברתיות, אני אומדת דרכן את הלך הרוח, לוהאריה את הנושאים שמעסיקים אנשים וגם את סף התודעה הרווח. כשאני גולשת ברשתות, אני חשה שאני מבקרת בעולם בתוך עולם, זהו עולם וירטואלי דיגיטלי, שבו משתקפות מגמות חברתיות, כלכליות ופוליטיות באופן מובהק, מוקצן ומהיר.

אחד הדברים הבולטים ביותר בתקופה בה אנו חיים, ומשתקף בעוצמה ברשתות החברתיות, הוא שאנשים מאוד עסוקים בעצמם – איך להרגיש טוב יותר, להיראות טוב יותר, להיחשב לראויים ובעלי ערך, להתקדם ולמצות את החיים באופן הטוב ביותר.

אין במיקוד בעצמי כל פסול, כל עוד הוא אינו בא על חשבון ההכרה כי העצמי הוא חלק ממשהו רחב יותר וכי כולנו קשורים זה לזה, מושפעים זה מזה ומשפיעים זה על זה באופן הדורש מאיתנו לחשוב על הקשר שבין הבחירות האישיות ואורח החיים האישי, לבין המציאות המשותפת של כולנו.

המיקוד האוניברסיטה הקוסמית בעצמי יכול להועיל כאשר הוא תורם לפיתוח העצמי ולפיתוח התודעה והמודעות העצמית, וכאשר הוא מוביל אל מחוץ למעגל הסגור של האגוצנטריות והשאיפה למלא את צרכי העצמי מבלי לראות דבר מעבר לכך.

בפועל, רוב האנשים לכודים במעגל הסגור של העיסוק בעצמי ואינם מתעוררים, מתפקחים ועושים את הצעד התודעתי הקטן הנוסף שמוביל להבנה שהם חלק ממכלול, ושבפועל כולנו כאן על פני האדמה שותפי גורל וחולקים את אותו כדור ארץ המשווע לחמלה וריפוי, ואת אותה ציביליזציה המצויה בשלב קריטי בתולדותיה.

האנושות מצויה בצומת דרכים שבו היא מתמודדת עם אחד האתגרים הגדולים בתולדותיה – משבר האקלים.

בשעה שמשבר האקלים נוכח בעוצמה ומאיים על עתיד האנושות וכדור הארץ, ברקע מצוי וירוס הקורונה המגיע בגלים, וריאנט אחר וריאנט, מעלה אתגרים ערכיים, אתיים, כלכליים וחברתיים, מציף בעוצמה את הכשלים בתרבות האנושית ומעצים עוד ועוד את חוסר הוודאות.

אם כך, מדוע אנשים לא רואים את הקשר בין סגנון החיים שלהם והנורמות המקובלות, לבין מצב החירום הקולקטיבי שהאנושות מצויה בו?